ספורט וכדורעף בשביל הנשמה 

ספורט וכדורעף בשביל הנשמה

סער מיאלי

מאמן כושר אישי ולענפי כדור

מאמן כדורעף

ראשית כל אני רוצה להודות ל:

מודי רובינשטיין , עדי גורן וטל בן זאב

על סיוע בכנת המאמר

הקדמה

מאמר זה נכתב בהשראת האהבה לענף הכדורעף, להעצמה שלו ולמתן ביטוי לתפיסותיי על הנעשה והלא נעשה בענף זה.

מאמר זה נכתב בתקופה לא פשוטה, תקופת נגיף הקורונה, שבה לא התאפשר לנו להתאמן לשחק כדורעף במשך

במשך חודשיים שמכונה בפי  "פגרה מאולצת"

במאמר זה אני אספר על חיי בתור שחקן כדורעף , כמאמן כדורעף, אציג את השקפת העולם שלי על התנהלות הכדורעף בארץ

ואשרטט קווים מנחים על מנת להביא את הענף לרמה מקצועית גבוהה יותר החל מהגילאים הצעירים (שם הרי, הכל מתחיל).

לטעמי כדורעף הוא הרבה יותר מאשר ענף ספורט אולימפי , זה ענף המאפשר לפרוק עול, לשחרר לחצים, חוף המבטחים שבמשחק או אימון הזמן עומד מלכת

אך לצערי בישראל הוא לא מהפופולאריים במיוחד

כדורעף הוא אחד מהענפי הספורט היותר מסובכים וקשים ללמוד וללמד, הוא דורש המון קאורדינציה ויכולות מוטוריות גבוהות.
מסיבה זו מתחילים ללמד כדורעף רק מכתה ד', גיל בו, לעיתים, רוב הילדים רוצים להיות שחקן הכדורגל או הכדורסל הטובים בעולם.

ומשום שהכדורעף לא פופולארי אין ביקוש רב לענף וכמובן שהמשאבים יחסית דלים בהשוואה לענפים אחרים.

התנהלות הספורט בארץ

בישראל מה שמעניין את רוב האגודות והעמותות זה הרווח הכלכלי האישי.

כמובן שכל אדם צריך להרוויח את לחמו

בין כל ענפי הספורט השונים יש "לחימה" לא נכונה על הספורטאים הצעירים שבתחילת דרכם,

כל מועדון/עמותה מעוניינת שכמה שיותר ששחקנים יישארו במסגרת שלהם וישלמו למועדון שבו הם מתאמנים ומשחקים, מציאות זאת עלולה פוגע במציאת הפוטנציאל האמתי של אותם ספורטאים

ולכן יכול להיות שאותם ספורטאים "מתבזבזים" בענף ספורט כזה או אחר, ויצליחו יותר בענף אחר.

לדעתי, הדרך הנכונה היא לקיים, כבר בגילאי בית הספר היסודי, מערך מבדקים כגון:

חזוי גובה ומבנה גוף

יכולות אתלטיות

יכולות קאורדינציה

קשר עין כדור

יכולות למידה והבנה של ספורט

והתנסות מעשית בכמה שיותר ענפי הספורט לפי רמות (מתוך מחשבה שהגורם המרכזי שישפיע על התמדה של הילד היא מידת הצלחתו).

בעזרת נתונים ממבדקים אלו נוכל להתאים את הספורטאים לענף לו הם הכי מתאימים להם פוטנציאלית.

וכך בקצה הפירמידה נקבל ספורטאים הישגיים ברמה גבוהה יותר, "הלחימה" בין ענפי הספורט השונים על הספורטאים עשויה להיפסק וכל אדם שעוסק בענפי הספורט יוכל להרוויח את לחמו בראש שקט ולהתעסק בהקניית מרכיבים טכניים וטקטיים ולא ברדיפה אחר ילדים.   

כדורעף בבתי הספר

בגילאי 9-12 נחשפים הילדים בראשונה לכדורעף.

מאמנים רבים בגילאים אלה מנסים ללמד ולשפר מיומנויות פיזיות מוטוריות כגון ריצה על כל גווניה, ניתור, סיבולת כוח (בעזרת תרגילי משקל גוף) , כוח מתפרץ, קאורדינציה וקשר עין כדור.

מיומנויות אלה יסיעו לספורטאים המתחילים לרכוש כישורים החיוניים להמשך התפתחותם בענף בכלל, ובעבודה הטכנית הספציפית לענף בפרט (עלית, תחתית , סרב מלמטה ו/או מלמעלה והנחתה).
במקרים רבים מאמני הגילאים הללו מנסים להשיג זאת דרך משחקונים שאינם בהכרח קשורים ישירות לכדורעף, לדוגמא :מחניים , תופסת על שלל גווניה , טאצ'דאון , מרוצי שליחים , חיי שרה , מלך הריבאונד מסלולי מכשולים ועוד.

עבודה עם גילאים אלו דורשת המון תשומת לב והבנה שמולך עומדים ילדים ולא ספורטאי הישג. לכן אין לדרוש מהם מעל ומעבר למצופה.

אופי ההתנהלות  מול גילאים אלה צריך להיות תקשורת נעימה, חברותית עם הצבת גבולות,  

תוך הבנת הדרך ליצור את שיפור היכולת המוטוריות הבסיסיות הטובות ביותר לספורטאים.

בגילאי החטיבה והתיכונים מתחילים האימונים להיות ספציפיים יותר בתפקידים השונים על המגרש, מאסיביים יותר מבחינת כושר הגופני, יכולות טכניקת וטקטיקת הכדורעף האישית והקבוצתית, ומתחילה תשומת לב לנושא תזונה נכונה לספורטאים.

כמו כן, בגילאים הללו מתחיל הפן התחרותי לקבל משמעות רבה יותר, כתוצאה מכך מתחילה "נשירה" של שחקנים. סיבות שונות, חברתיות, משפחתיות , חוסר הצלחה , שינוי וצמיחת הגוף , התחלפות הסגל המקצועי וחשיפה לענף ספורט אחר גורמים לשחקנים רבים לעזוב את הענף.

על מנת להמשיך לקדם את הספורטאים בגילאים אלו, דרוש מהמאמנים לא לחשוב על הניצחון בלבד, אלא לשים את הספורטאי במרכז.

לטעמי, בגילאים אלה, רצוי לעבוד על טכניקות הכדורעף בכל העמדות, ללא יוצא מן הכלל, ולא לקבע שחקנים לעמדות ספציפיות אשר עלולות להגביל את השחקנים ביכולות טכניות, בהבנת המשחק בכללותו והכרת כלל התפקידים והעמדות.
דבר זה יגביר את סיכויו של שחקן להגיע לרמה גבוהה, לעומת שחקן אשר התאמן בתפקיד אחד בלבד.

** יש הבדל בין שחקן בכיתה ז' שיכול להיות שרק התחיל לשחק, לעומת שחקן בכיתה יב' שייתכן שעומד לסיים את ה"קריירה", או שממשיך לבוגרים.

מתוך המורכבות הטכנית של הענף, יש צורך בשעות אימון רבות של עבודה יסודית על המיומנויות השונות.
פעמים רבות נדרש להשקיע זמן מעבר לשעות האימונים על מנת להתקדם, אם זאת חשוב להקשיב לגוף על מנת למנוע טעויות טכניות ופציעות.

מוטיבציה היא דבר מדהים, אך עודף מוטיבציה עלול להיות מסוכן.
על המאמנים והשחקנים לדעת לתעל את המוטיבציה בצורה חכמה, נכונה ואחראית.  

ברמה הבית ספרית קיים מיעוט כיתות ספורט המוקדשות לענף הכדורעף, למרות רצון וצורך של אנשי המקצוע, מאמנים ושחקנים, לקדם ולפתח את המשחק.
כיום, בכיתות הספורט, ספורטאים העוסקים בענפי ספורט "פופולאריים" יותר, מקבלים שעות אימון מעשיות ותכנים עיוניים רבים יותר מאשר שחקני הכדורעף.

אין ספק שכדי לשפר את הכדורעף ברמה הבית ספרית, יש להוסיף שעות אימונים ברמה השבועית בכלל והיומית בפרט, כיום מחסור תקציבי מונע הרחבה של שעות פעילות.
גודלו המצומצם של הענף יוצר מחסור במאמני ומדריכי כדורעף, מכאן חלק מן התלמידים המבקשים ללמוד כדורעף, לא זוכים לעבוד עם מאמן כדורעף מוסמך, אלא מורה לספורט אשר לא תמיד מספיק בקיע בענף וחוקותיו. מציאות זו תביא לפערי רמות גדולים בין בתי ספר (בהשוואה לבתי ספר בהם עובד מאמן/מדריך מוסמך).

לדעתי, המודל הנכון לשיפור הענף הוא לגייס מאמנים מוסמכים, מתן שעות אימון אשר אותם יכולים לתת בתי הספר והמועדונים בשילוב מאמני הקבוצות דבר אשר מצריך את הגדלת התקציב.

לדוגמא :

ראשון - אימון כושר + אימון טכניקת כדורעף

שני - אימון אירובי + אימון טקטיקה

שלישי - אימון כושר + אימון כדורעף

רביעי - אימון טכניקת כדורעף

חמישי - מנוחה

שישי - משחק 

שבת - מנוחה

במידת האפשר, רצוי ששתי היחידות יהיו מופרדות בזמן, להתאוששות ורווח מיטבי מכל יחידה.

מומלץ כי צוות הקבוצה יכלול:

מאמן / מדריך כדורעף

מאמן כושר

אפשר לצרף תזונאים ופסיכולוגים במידת הצורך וברמות מקצועיות גבוהות אך אפשר להעזר גם בסגל מורי ויועציי בית הספר  

בתקווה כי השקעה בשחקנים בצורה מקיפה ומקצועית, לפי מודל זה, תגביר מחויבות, רצון ומוטיבציה בקרב השחקנים, וכך השיפור שלהם יהיה משמעותי יותר (ובסופו של דבר שיפור שלהם יוביל לשיפור הענף).

**תוכנית זו אינה מתאימה לכל קבוצה ואינה מתאימה לכל חודשי השנה ואינה מפורטת דייה

**תוכנית זו ניתנת לשינוי על פי החלטות הסגל המקצועי

חזרה לשגרה לאחר הקורונה

החזרה לשגרה מורכבת, אך אפשרית.

משום שהספורטאים לא היו פעילים כמו בפגרה וחזרה לפעילות מלאה יכולה לגרום לפציעות אצל הספורטאים כגון קריעת שרירים חלקית או מלאה ועומס יתר על מערכות הגוף  

בפגרה רגילה הספורטאים יותר פעילים מאשר תקופת הקורונה שפקדה אותנו , אם זה לצאת לבלות ,

להוציא אנרגיה בחוף היום או בבריכה ופעילויות ספורט שונות.

על אף שהספורטאים ביצעו אימונים ב"זום" וללא קשר לגילאים מומלץ לא לחזור לפעילות מלאה

כמו לפני "תקופת הקורונה", או אימוני תחילת עונה.

כמו כן הספורטאים שכן דאגו להתאמן בתקופת הקורונה יצליחו לחזור לשגרת אימון סדירה מהירה יותר

ומיטבית יותר הן מבחינת הכושר והן מבחינת טכניקות הענף

אני ממליץ על אימוני חזרה לשגרה כמו אימוני טרום עונה,

עומסים קלים בתרגילי הכוח והאירובי, טכניקה אישית חידוד וחיזוק המיומנות עם הכדור

מתן דגשים על ביצוע נכון של טכניקות ומיומנויות אלו.

אוסיף שלפי דעתי לא מומלץ לחדש את משחקי הליגות לעונה זו, על מנת לשמר את הספורטאים לעונה הבאה

ההסברה לשחקנים מהווה חלק חשוב מאוד בתהליך החזרה לשגרת האימונים, על מנת לא ליצור תסכול אצל הספורטאים

התקופה הקרובה היא תקופה שבה ניתן לנו זמן להתמקד בשיפור הטכניקות, דבר אשר יכול להיות פחות מהנה מאימון שבשגרה משום שאין הרבה עבודה קבוצתית ופחות משחקונים, לעומת זאת בעונה הבאה נגיע יותר מוכנים ויותר טובים אישית וקבוצתית.

על עצמי כשחקן כדורעף

בתור ילד הייתי פעיל מאוד בכל הקשור לספורט, עברתי מענף ספורט אחד לאחר, כדורגל , כדורסל , כדוריד , שחייה , ג'ודו וטניס. באף אחד מהם לא הייתה בי התשוקה להיות הדבר הגדול הבא, לשקוע ולהשאר, כמו שהתעוררה בי כאשר פגשתי בכדורעף.

בעבר הייתי תמיד צופה באבא שלי ואחי משחקים כדורעף חובבני, תמיד הייתי מהופנט למרות שלא ממש הבנתי מה קורה על המגרש, אך ידעתי מתי יש נקודה ולמי.

עם הזמן, בחטיבה במהלך שיעורי הספורט, שמתי לב שאני מאוד נהנה לשחק ואפילו משחק יותר טוב משאר כיתתי.

את אימוני הכדורעף, ברמה גבוהה יותר, התחלתי מאוחר מאוד, רק בתיכון בכתה י"א, אז פגשתי לראשונה את נועם אלבז, מאמן מזן אחר שאהבה והתשוקה לכדורעף פשוט פורצת ממנו.
מאז עברתי מספר מאמנים, טובים יותר וטובים פחות.

כיום אני בעונתי השמינית ברציפות בקבוצת "בני הרצליה", אותה מובילים גל ליבנה, טל טייכנר והמאמן מודי רובינשטיין.

במהלך שנותיי כשחקן כדורעף חוויתי הצלחות אכזבות אליפויות הפסדים פציעות ומשברים.
עברתי מספר פציעות בכתף, בהמסטרינג ובגב, אך מעולם לא נתתי להן לעצור בעדי. למרות כאבים וטיפולים, תמיד הצלחתי להתגבר על קשיים אלה.  

גיליתי שהכי כואב זה להפסיד במשחק גמר, אך למדתי להתנחם בכך שתמיד יש עוד עונה.

ניצחונות משמחים מאוד, בעיקר את מי שמשחק, ואולי פחות את מי ש"בספסל". אם זאת אסור לשכוח כי קבוצות אינן יכולות לנצח ללא שחקני הגיבוי שלהן, לכן ואסור להתייאש!
בסופו של דבר כולם תורמים להצלחה, ולכל אחד יהיה את הזמן שלו לזרוח על המגרש.

ההחלטה הקשה ביותר שהייתה לי בתור שחקן כדורעף היא לקחת הפסקה של חודש מהכדורעף, הגעתי אליה לאחר תקופה של שלושה חודשים של תחושה כי שום דבר לא מצליח לי באימונים ובמשחקים.

ההודעה למאמן דאז, עדי גורן, ולקבוצה לא השאירו אצלי עין יבשה.

מהודעות האהדה שקיבלתי מכל שחקני הקבוצה, הן היו מאוד ערכיות ומלאות בניסיונות לעורר מוטיבציה דווקא כן להישאר ולהמשיך.
אך, בזמנו, החלטתי הייתה סופית.
כאשר חזרתי למגרשים לצפות מהיציע בקבוצתי שמשחקת נוצר רגע של אושר עילאי שלא ניתן להסביר במילים אשר הציפה אותי ואת הקבוצה באנרגיה חדשה ואת המוטיבציה שלי לחזור להתאמן ולשחק.

מהתנסות זאת למדתי כי, כימיה קבוצתית משותפת היא הדרך להגיע גבוה בענף המאוד מנטלי הזה.

הכדורעף בשבילי הוא עולם ומלואו, מרגע של רעש והתלהבות בין נקודה לנקודה, עד מצב שבו הזמן עוצר מלכת והתעסקות כולה בכדור ובקבוצתיות, מעין מצב של אופוריה רגעית במצב של אדרנלין מוגבר, כמו שאומרים זר לא יבין זאת.

על עצמי כמאמן

לאחר שנים בהם עבדתי בתור מאמן כושר אישי ומאמן כושר לספורטאי כדור החלטתי לעשות קורס מדריכי כדורעף.

ההחלטה לעבור להיות המאמן על הקווים, ולא רק מאחורי הקלעים, היא מהטובות שקיבלתי.

כיום אני מאמן בהפועל דרום השרון קבוצה בליגה א', תחת ניצוחו של שי בירון, ובגימנסיה ת"א בכיתות ז' וח' בנים במכבי ת"א, תחת ניצוחו של נועם אלבז.

להיות מאמן מעניק המון ריגוש.
לעבור תהליך עם ספורטאים באימונים ובמשחקים, להכיר אותם אישית ולהיות איתם כל הזמן (ולא רק שעתיים בשבוע), העמידה על הקווים, לשנות טקטיקה ולהחליט החלטת ברגע שיכולות לשנות את תוצאת המשחק, החשיבה על כל שחקן, עמדה, תפקיד, מחשבה על תוכן האימונים ותכנון הטקטיקה הם דברים שאני מאחל לכל אחד לעשות.

כמובן שלא הכל פשוט ולא הכל ורוד ויפה. ישנם גם רגעים קשים, כמו פציעות, הפסדים ופרישות של שחקנים, אך בשבילי היתרונות עולים על החסרונות והסיפוק האישי שאני שואב הוא עצום, ואין שני לו.

לסיום, תפקיד מאמן כדורעף הוא רב יותר מלימוד של המשחק, תפקידו גם להעניק את אהבת הכדורעף לספורטאים שלו ולסחוף אותם אחריו באהבה ובתשוקה לענף הספורט הספציפי הזה.

סחיפת הספורטאים כרוכה במתן זמן אישי לשיחות, הסברה, אכפתיות ויצירת אירועים מיוחדים, למשל ערבי גיבוש וחגיגה של חגים ביחד ואימונים מיוחדים, לא ללכת ראש בקיר ולפי הספר. גם בעבודה עם בוגרים ניתן להפיק רווח משבירת שגרה כמו לדוגמא משחק עם כדור פיזיו גדול או אימון תחפושות בפורים.

בשורה התחתונה, להיות מאמן זהו דבר נשגב שצריך להשקיע בשבילו המון. כשאתה נותן מהלב תקבל בחזרה הרבה יותר, לא בהכרח כסף, אך בוודאות אהדה וכבוד מהשחקנים שלך.